אסטרטגיה אישית היא גיבוש דרך המלך שבה אנו מובילים את עצמנו.
אנשים רבים, ובהם לא מעט מובילי דרך, נוטים לחשוב על אסטרטגיה, הצלחה והישגים על ציר הגובה או הרוחק – להגיע גבוה יותר או רחוק יותר. חשיבה זו מתאפיינת בכמותיות ובמדידה על ציר הזמן, למשל: ערך הולך וגדל של החברה העסקית שאני מוביל; זכיות רבות יותר בתחום הספורטיבי שבו אני עוסק; התקדמות בציר השלטוני-פוליטי לעמדות מפתח גבוהות יותר ויותר; יותר סניפים, נתח שוק גדול יותר, וכדומה.
זהו ציר אחד.
אבל ישנם שני צירים נוספים:
ציר הרוחב. זהו הציר שבו אנו מרחיבים את תמונת העולם שלנו וכתוצאה מכך מרחיבים ומעצימים את היקף הפעילות שלנו. ככה אנו, למשל, נחשפים לתחומי עניין חדשים, או לשווקים חדשים שלא חשבנו עליהם – אבל לא מתוך רצון להשיג בהם יותר כמותית, אלא מתוך גילוי עולמות שלא חשבנו עליהם או אפילו לא היכרנו אותם. דוגמאות לכך הוא מעבר של בכירים מעולם העסקים לעולם הציבורי, בכירים המשלבים לפתע בניהול הארגון שלהם ממדים ערכיים חדשים לגמרי, ועוד.
וישנו ציר העומק – הציר היסודי ביותר שבו אדם לומד להכיר את עצמו. זהו מה שאני מכנה "ציר הבגרות", כי אם נבחן בגרות מהי נגלה שמדובר בהכרה עצמית מתוך קבלה. אדם בוגר לומד להכיר את עצמו, את יכולותיו ואת מגבלותיו, הוא לומד להכיר את מה שמחוצה לו, להעריך, לכבד, להרגיש ובזכות כך הוא נעשה אדם עמוק יותר, שיש לו היכולת לדעת את מקומו ובזכות כך להכיר את המציאות טוב לאין ערוך.
היכרות זו עם המציאות היא שמאפשרת לו לפעול בשדות רחבים יותר, עמוקים יותר ורבי-ממדים. היא מאפשרת פעולה חכמה ויעילה יותר במרקם האנושי, היא מאפשרת פתרונות יצירתיים, בכוחה לפתוח אפיקים חדשים לגמרי של השראה, מוטיבציה והישגים, ומעל הכול – היא מעניקה משמעות, תשובות לשאלה "למה", תחושת שייכות מחודשת לעולם שהיא נקודת ההתחלה של הכול.
דוגמאות מובהקות לכך הם אנשים חוזים שהשכילו לחבר רעיון למעשה, אידיאל חדש למציאות. בישראל הדוגמה הטובה ביותר היא המדינה עצמה שהוקמה בידי חוזים מעשיים גדולים אשר הקימו את אחד מן ה"סטרט-אפים" המרשימים בהיסטוריה.
